人はみな 草, kol-habbāśār ḥāṣīr כָּל־הַבָּשָׂר חָצִיר
その優美さもみな野の花のよう. wəḵol-ḥasdō kəṣīṣ haśśāde וְכָל־חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶֽה׃
草は枯れ,花はしぼむ, yāḇēš ḥāṣīr nāḇēl ṣīṣ יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ
ヤハウェの霊風(かぜ)そこに吹けば, kī rūaḥ yahwe nāšəḇā bō כִּי רוּחַ יַהְוֶה נׇֽשְׁבׇה בּ֑וֹ
まことに 民は草, 'āḵēn ḥāṣīr hāˁām: אׇכֵן חׇצִיר הׇעׇֽם׃
草は枯れ,花はしぼむ, yāḇēš ḥāṣīr nāḇēl ṣīṣ יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִ֑יץ
われらの神の言葉は永遠(とわ)に立つ. wūdəḇar-'elōhēnū yāqūm ləˁōlām: וּדְבַר־אֱלהֵׁינוּ יָקוּם לְעוֹלָֽם׃

イザヤ406b-8